1. אני לא הולכת לנקוט בשם אחד, אלא בתנועה חברתית ששינתה את פני העולם, ואת תוצאות מאבקה אני חיים היום: סופרג'יזם. (מאנגלית: Suffrage - זכות הצבעה).
זו הייתה תנועה עולמית שנאבקה למען שוויון זכויות אזרחי לנשים ובעיקר על זכותן להצביע ולהשתתף בבחירות דמוקרטיות. התנועה פעלה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 והובילה לשינויים מהותיים ביחס לנשים ובמעמדן המשפטי במדינות רבות.
בעקבות המהפכה הצרפתית ופרסום הצהרת זכויות האדם של הפרלמנט הצרפתי החלה התעוררות של תנועות פמיניסטיות ברחבי אירופה וארצות הברית. עם זאת, במאה ה-19 עדיין לא הוכרה במרבית מדינות העולם זכותן של נשים להצביע או להשתתף בהליך הדמוקרטי ונשללו מהן זכויות אזרחיות רבות. בשנת 1848 פורסם המניפסט הראשון של תנועת הנשים בארצות הברית, שדרש להכיר בזכויותיהן של נשים נשואות לקניין, לתנועה, להגנה מפני אלימות בעליהן, לגירושים, לתעסוקה במקצועות חופשיים, לחינוך ולזכות הצבעה. המאבק לשוויון זכויות לנשים התעצם לקראת סוף המאה ה-19 וב-1893 הייתה ניו זילנד המדינה הריבונית הראשונה שהעניקה לנשים זכות הצבעה, אם כי הן לא הורשו להתמודד לפרלמנט.
הכינוי "סופרג'יסטיות" הוטבע לראשונה בבריטניה ככינוי לנשים שהיו פעילות בארגוני זכויות נשים רדיקלים. במהרה הפך המונח נפוץ בעולם כולו. הסופרג'יסטיות נקטו בפעולות מחאה רבות החל מהפגנות ותהלוכות וכלה בשביתות רעב, בקשירת עצמן לשערים בשלשלאות, ואף בהצתה עצמית למוות.
מאבקן של הסופרג'יסטיות הוביל למתן זכות ההצבעה לנשים בהדרגה ברחבי העולם. בדרך כלל הוענקה בתחילה זכות ההצבעה לנשים נשואות בלבד ונשללה מהן הזכות להתמודד לפרלמנט. בבריטניה הכריז הפרלמנט בשנת 1918 על מתן זכות הצבעה לנשים נשואות מעל גיל 30, ורק בשנת 1928 הוענקה זכות בחירה מלאה. בארצות הברית נקבע ב-1920 התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית אשר העניק זכות הצבעה מלאה לנשים. בשווייץ הוענקה זכות הצבעה מלאה לנשים רק ב-1971.
בדומה למרטין לות'ר קינג גם סופרג'יסטיות התארגנו וניהלו מאבק ארוך שנים נגד מה שהן ראו כאי- צדק חברתי. גם הן העלו את הנושא לסדר היום הציבורי, חדרו אל לב הציבור ואל השיחה הציבורי ובסופו של דבר (אם בוחנים את מאבקן במבחן התוצאה)- מאבקן נשא פרי. כך גם המאבק של הציבור האפרו- אמריקאי (שימו לב לטרמינולוגיה, גם היא הושפעה והשתנתה בעקבות המאבק) בארה"ב נגד האפליה וחוסר שוויון בין-גזעי.
2. לכל אחד מאיתנו- חלום. קודם כל- חלומות אישיים, פרטיים, שעיקרם עוסקים במשפחתינו, ילדינו, בדר"כ נוגעים לענייני בריאות פיזית, חוסן נפשי, יכולות כלכליות וחומריות, השכלת ילדינו וכו'. בלי לבטל לרגע את מרכזיותן בחיינו, חשוב גם שלכל אחד מאיתנו יהיה חלום, או יותר נכון חזון במובן רחב יותר של המילה: הדרך בה אני רוצים לראות את החברה בה אני חיים.
אני חולמת על חברה יותר סובלנית, סולידארית, יותר רגישה לזולת ולשונה שבתוך החברה, חברה שמוקיעה גילויי אלימות הן בקרב בני נוער (ומנסה לטפל במקור הבעיה) והן כאקט לא לגיטימי של מחאה פוליטית. אני מייחלת לחברה משכילה יותר, בני נוער שצמאים לדעת, חברה שבה השקעה, התמדה, עניין, קריאה- אינן מילות גנאי.
אני חושבת שלנו, למורים, יש המון מקום להשפיע על הדור המתבגר. חשוב לשוחח עם התלמידים על הערכים שאנו בוחרים להנחיל להם, לפתוח אותם לדיון, לא לחשוש מהסלידה, התנגדות- זו גם תגובה, וזה עדיף על האדישות וחוסר איכפתיות. חשובה גם, ואני לא מפחדת מהקלישאות, הדוגמא האישית: אולי זה יישמע נדוש, אבל הילדים באמת בוחנים ומסתכלים האם אנחנו מתנהגים באותה דרך בה אנו מצפים מהם לנהוג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה