מטלה מס' 6:
חלק א': ניתוח המקור
חז"ל טבעו הילכות, חוקים וכללים לעם היהודי. לדעת רבי יוסי- כל מי שמקיים את ההלכה חייב לקיימה כלשונה בלי לשנות מאומה. לדעתו, המשנה, המתאים אותה לעולמו, לאני המאמין שלו- לא יוצא ידי חובתו ולא זוכה למצווה.
לעומתו, רבי מאיר אומר כי לא חשובה הנוקשות של ההלכה והיצמדות אליה, הכוונה היא זו המוציאה את האדם מידי חובתו.
אין ספק, כי עמדתו של רבי יוסי נוקשה יותר ועשויה להרחיק ציבור רחב של אנשים מהדת ומקיום מצווה והלכות. לעומתו, עמדתו של רבי מאיר מזמינה יותר ומאפשרת לאדם להיות חלק מההלכות היהודיות בהתאם להשקפות שלו. אפשר לומר כי גישתו של רבי מאיר משקפת את החיים המודרניים החילוניים (למרות מועד כתיבת הדברים), מתאימה את עצמה לעולם העכשווי: מתחשבת באורח החיים בהווה, אך עדיין חשוב לה לשמור על הציבור בחיק היהדות ולא להרחיקו.
חלק ב': התייחסות למאמר "עוברים לסידור היום"
במשימה התבקשתי לקרוא מאמר ולהגיב, לרשום את דעתי בנוגע לרלוונטיות של הסידור לציבור החילוניים או להסביר את עמדתי בקשר לחידושים בסידור התפילה.
היה קל וטבעי להתחבר אל המאמר, כי רוב המחשבות שיש לי בנושא הסידור הופיעו בו. אפשר אף לסכם בציטוט מתוך המאמר: " הסידור הוא דבר מאוד קדוש, משמעותי ומרכזי בחיי העם היהודי אבל אין ספק שזו יצירה של בני אדם שיש לה עוגנים, יצירה שהשתנתה עם הזמן והמקום, עם אתגרים שהציב לה הדור. הסידור הוא לא סידור סגור, ואם לדור שלנו אין מה להגיד על מה שקורה פה ואיך להתמודד, אז אנחנו חיים את החיים של קודמינו ולא את שלנו."
במאמר גם קיימת התייחסות לכמה מהביטויים השנויים במחלוקת המופיעים בסידור תפילה כמו התייחסות לנשים ולעמי העולם: "ברוך שלא עשני אישה" ו"ברוך שלא עשני גוי". אמירות אלה "מצאו את דרכן החוצה", כדברי המחבר, מהסידורים החדשים.
אני קוראת את המאמר, והכל נראה נכון, מתאים לחיים המודרניים, מתיישב טוב עם התפיסה הביקורתית לה חונכנו ולה ממשיכים לחנך גם היום (חייבת להיות לך דעה על כל דבר, ועדיף שלא תסכים לכלום, והכל שגוי מסביב.. נושא לדיון נפרד). חשוב שתהיה חדשנות, ביקורת, התבוננות פנימה ושינויים כלשהם. חשוב שיותר אנשים ייקחו חלק וירגישו שייכות ליהדות- הרי זו תרבות שלמה, ענפה, ולא רק דת, אמונה והלכות. ויחד עם כל אלה, יש משהו יפה,טהור, ואולי אף רומנטי ונוסטלגי בכך, שקיים טקסט עתיק- יומין שהוא משותף לכל העם, אחיד, לא שונה מקהילה לקהילה, אלא אותו טקסט בכל הקהילות יהודיות בעולם, ולא משנה לאן תגיע- תמיד תראה ותשמע את אותו טקסט משותף, שנרצה או לא- מאפיין אותנו.
אני לא מתפללת, לא קוראת בסידור. אך פעם בשנה ביום כיפור אני מגיעה לבית הכנסת יחד עם כל המשפחה (כולל דור ההורים שחונכו בבריה"מ על תורות אחרות לגמרי, לעתים אף בניגוד לרצונם, וכולל את ילדיי מגיל יונקות). אנחנו מגיעים זה 20 שנה לבית חב"ד (לשם מגיעים רוב יוצאי ברה"מ לשעבר), ולמעשה מקשיבים לתפילה של ציבור שלם, וכך אני, ועוד רבים כמוני, מרגישים שייכות: אותו סידור בכל מקום אליו נגיע, אותה קריאה ואותה תפילה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה